עובדים פלסטינים

עובדי "מחצבת סלעית" במישור אדומים התארגנו לדרוש זכויותיהם

במחצבה אין אמצעי בטיחות, אין שירותים, והעובדים אינם מקבלים תלושי שכר
ארבעים ושניים עובדי מחצבת סלעית – 18 מירושלים המזרחית ו-24 מהגדה המערבית – החליטו לשבור את מחסום הפחד ולצאת למאבק להגנה על זכויותיהם וכבודם. עו"ד בסאם כרכבי, היועץ המשפטי של עמותת מען, הגיש בשמם תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בתביעה, שהוגשה בראשית יולי, יש בקשה למתן "צו עשה" נגד מחצבת סלעית בנושאים בסיסיים כמו: שיפור תנאי ההיגיינה במקום, אמצעי בטיחות על פי חוק, בדיקות רפואיות תקופתיות, תלושי שכר תקניים, ועוד.

המחצבה, בבעלות ישראלית, פועלת 23 שנים בשטח הגדה המערבית, סמוך למעלה אדומים. משרדי הממשלה, המוסד לבטיחות, החברה להגנת הטבע –אינם פועלים מעבר לקו הירוק, או שפועלים בצורה מוגבלת ביותר. קציני המנהל האזרחי, שאחראים פורמאלית למתן רישיונות כרייה, ולפיקוח על המחצבה, אינם מתעניינים, בלשון המעטה, בזכויות העובדים הפלסטינים.
התוצאה היא זלזול קיצוני בתנאי העסקתם של העובדים במקום. המחצבה ממוקמת באזור שמוגדר כשטח C, שהוא בפועל No man's land. מודבר בשטח הררי ומרוחק ממקום ישוב. העובדים מועסקים שעות ארוכות ללא שירותים ומקלחת, וללא מתקני בטיחות המתחייבים מאופי העבודה במחצבות ואין לעובדים ביטוח פנסיוני.

אחד העובדים, בעל וותק של למעלה מעשר שנים, מתאר את המצב במקום: "אנו עובדים במקום מרוחק מכל ישוב. במקום פועלים טרקטורים גדולים, משאיות ומכונות. במקום מתבצעת חפירה וגריסת עפר וחצץ וכן ייצור אספלט בחום רב. במשך כל הזמן יש במקום אבק ורעש. אחרי כל כך הרבה שנים עדיין לא התקינו שירותים עבור העובדים, אין חדר אוכל, ואפילו מקרר בשביל מים קרים, אנחנו קנינו על חשבוננו"

כאמור ההנהלה לא נקטה בצעדים המתחייבים בחוק, על מנת להגן על העובדים מפני נזקים הכרוכים בעבודה במחצבות. מדריך בטיחות במוסד לבטיחות וגהות בירושלים מאשר כי עבודה במחצבות כרוכה בסיכון רב לעובדים. לטענתו, בכל מחצבה יש חשש סביר לפליטת אבק מסוכן, הגורם למחלות ריאה.

מצבם של העובדים תושבי הרשות הפלסטינית גרוע עוד יותר שכן כלל לא ברור האם הם מבוטחים נגד תאונות עבודה. עובדים אלו אינם מקבלים תלוש שכר. עד לפני מספר שנים היה שכרם משולם במזומן, כך שלא היה ברשותם כל נייר המאשר כי הם מועסקים במקום. לפני מספר שנים השתנתה השיטה, וכיום השכר משולם בשיק. בספח של השיק, שנשאר בידי העובד, כתוב שהוא ניתן על ידי מחצבת סלעית. המצב המשפטי של עובדים אלו סבוך ופוגעני: החוק הקובע באזור C הוא חוק העבודה הירדני משנת 1965. הרושם הוא שמעבידים ישראלים בשטחי ההתנחלויות עושים דין לעצמם ומנצלים את הפרצה בחוק ואת העובדה שאין כלל פיקוח באזורים אלו.

דוגמא לזילות של חיי העובדים היא המקרה של המנוח יחיא מחמד ח'ד'ר, תושב יריחו, עבד במחצבה מאז שנפתחה עד שנת 2005. הוא הועסק ליד מכונה לייצור אספלט. לפני כשנתיים חש ברע והובהל לבבית חולים מקאסד בירושלים. הרופא שטיפל בו בבי"ח מקאסד, המליץ לו שלא לחזור לעבוד במחצבה. ח'ד'ר נאלץ לעזוב את מקום עבודתו בשל מצבו הבריאותי, ופנה להנהלת המחצבה כדי לקבל פיצויי פיטורים וזכויות נוספות. הנהלת המחצבה סרבה וח'ד'ר הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. עוד בטרם התבררה תביעתו, נפטר ח'ד'ר בעת ששהה בטיפול רפואי בבית חולים בעמאן. עד היום לא שלמה הנהלת המחצבה למשפחתו שקל אחד כפיצוי.

מבלי לקבוע חד משמעית את סיבת מותו של יחיא ח'ד'ר, ברור כי הוא היה קורבן של יחס מזלזל בעובדים. בני משפחתו וחבריו של המנוח חשים שיש קשר ברור בין מחלתו ומותו בגיל 54 ובין אופי עבודתו במחצבה והעדר פיקוח בטיחותי ורפואי על תנאי העבודה. מעדויות שאספנו עולה שהוא הפעיל מכונה ליצור אספלט, שרק הוא ידע להפעילה. משום כך נדרש ממנו לעבוד ברציפות במשך שבועות רבים. אחד העובדים תאר את המנוח עומד מול המכונה ועיניו עצומות מרוב עייפות, אחרי מספר ימים בהם עבד 24 שעות ללא הפסקה.

עמותת מען רואה במאבקם של עובדי מחצבת סלעית מבחן חשוב משתי סיבות עיקריות. האחת, בפעם הראשונה שהעובדים מתארגנים במסגרת איגוד מקצועית, כדי להגן על בריאותם ועל כבודם שנרמסו במשך שנים. בנוסף, הסוגיות של הגיינה והוראות בטיחות העומדות כאן למבחן מעלות שאלה עקרונית – האם יתכן שמעביד ישראלי שהקים מפעל בשטחים שבהם יש שלטון צבאי ישראלי יזכה לכל ההטבות ולא יהיה מחוייב לשמור על זכויות ובריאות העובדים.