זכויות עובדים

הסכם פוגעני שהעביר את שיטת דור א' ודור ב' לתחום הפנסיה

נייר עמדה של עמותת מען בנושא הסכם הפנסיה בין ההסתדרות והארגונים הכלכליים

הסכם הפנסיה שחתמה ההסתדרות עם המעסיקים באמצע יולי 2007 פוגע בעיקרון השוויון ונותן לראשונה גושפנקא חוקית לשיטת הפרד ומשול בין עובדי דור א' ועובדי דור ב' בהסכמי פנסיה. הן שיעורי ההפרשות שנקבעו בהסכם, הן השכר הנמוך של העובדים שיהנו ממנו, והן ההדרגתיות של יישומו הופכים את שיעורי החסכון לעובדים למגוחכים, וגם לאחר שימומש כל ההסכם בשנת 2013, הוא לא יבטיח קצבת פנסיה ראויה לעובדים.

הסכם הפנסיה שחתמה ההסתדרות עם המעסיקים באמצע יולי 2007 פוגע בעיקרון השוויון ונותן לראשונה גושפנקא חוקית לשיטת הפרד ומשול בין עובדי דור א' ועובדי דור ב' בהסכמי פנסיה. יתרה מזו, הן שיעורי ההפרשות שנקבעו בהסכם, הן השכר הנמוך של העובדים שיהנו ממנו, והן ההדרגתיות של יישומו הופכים את שיעורי החסכון לעובדים למגוחכים, וגם לאחר שימומש כל ההסכם בשנת 2013, הוא לא יבטיח קצבת פנסיה ראויה לעובדים. יתרה מזאת, קיים סימן שאלה גדול לגבי האפשרות לאכוף את הוראות ההסכם, היות וההסתדרות לא עשתה דבר על מנת לערב ולארגן את העובדים שבהם עוסק ההסכם במאבק על זכויותיהם.

מזכ"ל ההסתדרות עופר עיני ויו"ר לשכת התאום של הארגונים הכלכליים שרגא ברוש הודיעו במסיבת עיתונאים חגיגית כי ההסכם החדש יבטיח פנסיה מקיפה חובה למליון עובדים בישראל שאין להם כיום תוכנית חסכון פנסיונית. מזכ"ל ההסתדרות עיני הגדיר את החתימה כ"יום היסטורי. ההסכם יגן על העובדים הכי חלשים במשק, בעלי המשכורות הכי נמוכות". אך בפועל התמונה נראית שונה לחלוטין. ההסתדרות הזדרזה לחתום עם המעסיקים והעניקה להם ויתורים מרחיקי לכת ללא מאבק, ותוך הצגת ההסכם הפוגעני כהישג. זאת בה בשעה שבכנסת מכינים לקריאה שניה ושלישית חוק פנסיה חובה, שלפחות על הנייר מעניק לעובדים הישגים נאים יותר.

ההסתדרות הזדרזה לחתום עם המעסיקים והעניקה להם ויתורים מרחיקי לכת ללא מאבק, ותוך הצגת ההסכם הפוגעני כהישג. זאת בה בשעה שבכנסת מכינים לקריאה שניה ושלישית חוק פנסיה חובה, שלפחות על הנייר מעניק לעובדים הישגים נאים יותר

הנקודות בהן ויתרה ההסתדרות הן מהותיות. יש לזכור כי בלשכת התאום של הארגונים הכלכליים מספר שותפים מרכזיים להם הסכמי פנסיה מקיפה מחייבים עם ההסתדרות כמו התאחדות התעשיינים, התאחדות הקבלנים והתאחדות בתי המלון. הגורמים שעמדו בתוקף על הורדת עלויות הפנסיה והתנגדו מסורתית להסכם פנסיה כללי או חקיקה בנושא היו ארגוני העצמאים, איגוד לשכת המסחר והתאחדות המלאכה והתעשיה. נראה שעיני הסכים לוותר למעסיקים בהסכם הפנסיה ולפרוס את יישומו על פני מספר שנים כדי להקל על חברו שרגא ברוש לשווק את ההסכם לאותם ארגוני מעסיקים סרבנים. הסכמתם של אלו הונעה מההבנה שאם לא יחתמו עכשיו ימצאו עצמם מחוייבים לחקיקה שעלותה תהיה יקרה יותר.

ההסתדרות הסכימה על הורדת שעור ההפרשות לפנסיה מ-17.5% מהשכר כיום, ל-15%. המשמעות במישור העקרוני היא קבלה של נורמה פסולה לפיה יהיו במשק שני סוגי עובדים. במישור הפרקטי יביא השיעור הנמוך של ההפרשה לכך שעובדים אלו ימצאו את עצמם לעת זקנה עם קצבת פנסיה קטנה וחסרת משמעות. בנוסף, ברור כי עיני רצה להימנע ממצב שבו הכנסת, בראשות עמיר פרץ, יריבו היום ובן בריתו בעבר, תחוקק חוק המיטיב עם העניים מעל ראשה של ההסתדרות. הסכם הפנסיה שנחתם עם המעסיקים היום הוא איפה מבחינת עיני הישג חשוב, המאפשר לו לשפר את תדמיתו הציבורית. העובדה שיש בהסכם החדש נקודות תורפה משמעותיות לא תגרום לעופר עיני נזקים רבים להערכתו. העובדים בהם מדובר כה חלשים וחסרי קול, שחתימה על הסכם עבורם תחשב להישג חברתי בכל קנה מידה.

להלן נקודות החולשה בהסכם החדש:

1. ההסתדרות הסכימה בהסדר החדש, על הורדת שעור ההפרשות לפנסיה משעור של 17.5% מהשכר כיום, ל-15%. המשמעות של הורדה זו היא כפולה: ראשית, במישור העקרוני מקבלת ההסתדרות נורמה פסולה לפיה יהיו במשק שני סוגי עובדים – כאלה שקרן הפנסיה שלהם תעניק להם זכויות משופרות, וכאלה שמקבלים תנאים מופחתים. שנית, במישור הפרקטי יביא השיעור הנמוך של ההפרשה, מעובדים ששכרם נמוך ממילא, לכך שעובדים אלו ימצאו את עצמם לעת זקנה עם קצבת פנסיה קטנה וחסרת משמעות. בעוד שבחקיקת הפנסיה משנת 2003 נקבעה הגדלת ההפרשה של המעבידים והעובדים, כדי לתת חוסן כלכלי לקרנות הפנסיה הסכימה עתה ההסתדרות להורדת שעור ההפרשה ל-15% שפרושה קיצבאות עלובות שלא ישיגו את המטרה הרצויה – הוצאת עובדים שיפרשו לפנסיה ממעגל העוני.

2. הזכות להפרשות לפנסיה תתחיל רק אחרי תשעה חודשים במקום העבודה. הסכמה זו תיצור דפוס ידוע ומוכר של דלת מסתובבת – העובדים החלשים יפוטרו לפני הגיעם לסף של 9 חדשים.

ביצוע ההסכם יפרס על פני חמש שנים. עובד בשכר מינימום יצבור בשנה הראשונה אלף ש"ח לשנה – סכום עלוב שאין לו כל משמעות כחסכון פנסיוני.

3. ביצוע ההסכם יפרס על פני חמש שנים. על פי ההסכם בין ההסתדרות למעסיקים יפרישו שני הצדדים יחד רק שעור של 2.5% מהשכר בשנה הראשונה (אם מדובר בעובד בשכר מינימום סה"כ הצבירה שלו בחודש תהיה 92 ש"ח או כאלף ש"ח לשנה) – זהו סכום עלוב שאין לו כל משמעות כחסכון פנסיוני.

4. דמי הניהול הגבוהים ישארו על כנם. למרות ההפחתה בשיעורי ההפרשה, ההסתדרות לא דרשה הפחתה בדמי הניהול שעל פי התקנות כיום מגיעים לסכומים גבוהים, ומי שנושאים בנטל שלהם הם העובדים. גביה של 6% מסכום הצבירה השוטף, ושל 0.5% מהצבירה השנתית – הרף שקבע חוק הפנסיה של נתניהו – היא גביה מוגזמת ובמסגרת החתימה על ההסכם היתה ההסתדרות צריכה להיאבק להפחיתה, דבר שלא נעשה כאמור.

5. חוק הפנסיה הוריד את רמת הבטחונות שמעניקה המדינה להבטחת יציבות קרנות הפנסיה. במסגרת החתימה על ההסכם החדש לא העלתה ההסתדרות שום דרישה בתחום זה. היא קיבלה כעובדה מוגמרת את המצב הקיים שנקבע חד צדדית על ידי נתניהו בשנת 2004, לפיו שעור אגרות החוב היעודיות של הממשלה, שהבטיחו את היציבות של הקרנות, ירד מ-70% עד חקיקת החוק ל-30% כיום. פירוש הדבר שקרנות הפנסיה פחות יציבות וחסכונות העובדים עלולים להיפגע כתוצאה מהשקעות ספקולטיביות של הקרנות, שלהסתדרות אין כל השפעה עליהן.

למעשה קיבלה ההסתדרות כאן על עצמה לנהל מו"מ ולחתום על הסכם בשם מליון עובדים בלתי מאורגנים שלא רק שאינם חברי ההסתדרות אלא שההסתדרות כלל לא עשתה מאמץ לפנות אליהם ולארגן אותם

6. היעדר כל מעורבות של העובדים בהסכם. מזכ"ל ההסתדרות השתמש בקשריו הטובים עם שרגא ברוש, וחתם על ההסכם באופן לא דמוקרטי, מבלי שעירב כלל את העובדים בהכנתו, ומבלי שהתווה מנגנונים ליישומו של ההסכם בשטח. למעשה קיבלה ההסתדרות כאן על עצמה לנהל מו"מ ולחתום על הסכם בשם מליון עובדים בלתי מאורגנים שלא רק שאינם חברי ההסתדרות אלא שההסתדרות כלל לא עשתה מאמץ לפנות אליהם ולארגן אותם. זהו עוד צעד בניתוק בין העובדים להסתדרות. רק לפני שלוש שנים חתמה ההסתדרות על הסכם קיבוצי עם חברות כוח האדם הגדולות, והציגה אותו כהישג מרחיק לכת לסקטור גדול של עובדים מופלים ומוחלשים, שאמורים היו לקבל זכויות סוציאליות ואפילו קרן פנסיה. מה שקרה בפועל הוא שרוב רובם של עובדי חברות כוח האדם במשק כלל לא ידעו על חתימה הסכם, וספק רב אם מישהו מהם זכה בעקבותיו ליתרונות כלשהם.

7. הסכם הפנסיה החדש מתעלם מהצורך לגבש תכנית מיוחדת לקידום מצבם של עובדים במגזר הערבי שרובם המכריע מועסקים על ידי קבלנים בלתי מורשים ונעדרים לכן הסדר פנסיוני. סקר שפורסם לאחרונה הצביע על עומק הבעיה - ליותר מ-50% מהאזרחים הערבים אין תכנית פנסיונית. עמותת מען מדגישה בפעולתה את הצורך לקדם את מצבם של העובדים בישובים הערביים ופועלת בשיטתיות לקדם ארגון ומודעות של עובדים ושילובם בהסדרי הפרשות לפנסיה. ההסתדרות אינה מגלה כל ענין במצבם של עובדים אלו ולכן גם סעיפיו החיוביים של ההסכם ישארו לגביהם חסרי משמעות.

הסכם הפנסיה החדש מתעלם מהצורך לגבש תכנית מיוחדת לקידום מצבם של עובדים במגזר הערבי שרובם המכריע מועסקים על ידי קבלנים בלתי מורשים ונעדרים לכן תכנית של ביטוח פנסיוני. עמותת מען מדגישה בפעולתה את הצורך לקדם את מצבם של העובדים הערבים ופועלת בשיטתיות לקדם ארגון ומודעות של עובדים ושילובם בהסדרי פנסיה

הדילמות העומדות בפני ההסתדרות בשאלת הפנסיה אינן שונות מהותית מאלו בפניהן עומדים איגודים מקצועיים רבים באירופה המערבית. עליית תוחלת החיים, ירידה בשעורי הילודה והטבות מפליגות שניתנו לעובדים, יצרו חשש לקריסת קרנות הפנסיה וחייבו שינוי. אלא שבניגוד להסתדרות מסרבים האיגודים באיטליה, בריטניה ואף בארה"ב לוותר על ההשפעה המכרעת שיש להם על קרנות הפנסיה, והם ממשיכים לדרוש ערבויות מדינה גדולות שיבטיחו את יציבות הקרנות. ההסתדרות נכנעה בשנים 2003-2004 לקמפיין של נתניהו והתוצאה היתה מכירת הקרנות לחברות ביטוח עסקיות שאין להן כל זיקה לזכויות עובדים. בחתימתו היום על הסכם פוגעני וחסר היגיון כלכלי קיבל עיני את הנורמות שקבע נתניהו כעובדות מוגמרות שאין עליהן עוררין. זוהי המציאות עמה יצטרכו להתמודד עובדים שירצו להגן על זכויותיהם ועל עתידם בקרנות הפנסיה.