מהגרי עבודה

צעד קטן אך לא מספיק

הסכם בין ממשלת תאילנד לבין "ארגון ההגירה הבינלאומי"

ב- 23.9 פרסם "הארץ" ידיעה, שלפיה ממשלת תאילנד חתמה על הסכם עם ארגון ההגירה הבינלאומי (IOM) על הפחתת העמלות שהפועלים התאילנדים משלמים לחברות כוח אדם כדי לעבוד בישראל. אם עד כה שילמו הפועלים 8000 דולר לחברות כח האדם, עתה הם ישלמו 1800 דולר, וזאת תחת פיקוח הממשלה התאילנדית וארגון ההגירה הבינלאומי. מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, ושגרירת ישראל בבנגקוק, ליוו מקרוב את תהליך גיבוש ההסכם, אולם לא חתמו עליו.
אין ספק כי זהו צעד חשוב. במידה והוא ייאכף, הוא ימתן את העושק של הפועלים הזרים ע"י חברות כח האדם. אולם, זהו רק צד אחד של המטבע. הצד השני קשור לעושק של הפועלים התאילנדים בישראל, והוא ממשיך כרגיל. המעבידים הישראלים משלמים לפועלים התאילנדים כ- 13 ₪ לשעה, ללא תנאים סוציאליים וזכויות.
נוכחותו של כוח עבודה זול, נגיש וגמיש להחריד, יוצרת תחרות בלתי הוגנת, שחוסמת את גישתם של פועלים מקומיים לענף. ביחוד מדובר בפועלות ערביות, שעבדו בענף החקלאות שנים ארוכות, וכיום מתקשות למצוא פרנסה. אין זה סוד שהעוני בישראל הוא "עוני ערבי", והסיבה הבסיסית היא העדר תעסוקה, ובפרט לנשים ערביות, שאחוז הלא מועסקות ביניהן מגיע ל83%.
עמותת מען פועלים זה שלוש שנים בתחום השמת פועלות ופועלים ערבים בענף החקלאות, בשכר מינימום כולל תנאים סוציאליים. אנחנו מגייסים עובדים ועובדות, משכנעים את החקלאים, שמקבלים מאתנו עובדים במשורה במקרה הטוב, ופועלים מול משרדי הממשלה בתביעה לסגור את השמים מול יבוא של פועלים חסרי זכויות, ולאפשר את העסקתם של העובדים המקומיים עם כל הזכויות. ההיצע בקרב העובדות המקומיות הוא נרחב, אולם הצלחתנו מוגבלת עקב המדיניות ההססנית של הממשלה. ישנן עובדות המשוועות לעבודה, הרוצות לצאת ממעגל העוני ולא להישען על הקצבאות. האנטרס החברתי וההגיון הכלכלי אומר לתת קדימות להעסקתן, אך מדיניות הממשלה סוגרת בפניהן את הדלתות.
המעורבות הישראלית בגיבוש המסמך מראה שהממשלה מבינה שעליה לעשות משהו נוכח המימדים העצומים של העוני והאבטלה. אולם אין די בכך. הלובי החזק של החקלאים, שהתרגלו למכרה הזהב של 26 אלף עובדים תאילנדים זולים, מחשק את ידי הממשלה מהנקיטה של הפעולה הדרושה - סגירת השמים בפני יבוא פועלים זרים זולים, ופתיחת מקומות העבודה בפני פועלים ופועלות מקומיים. תחת זאת בוחרת הממשלה בשיפור תנאי יבוא הפועלים הזרים, ומשדרת בכך כי כח האדם התאילנדי המנוצל והזול ממשיך להיות חלק אינטגרלי מכוח העבודה הישראלי, וכי הערבים ימשיכו ליפול קורבן לעוני ולאבטלה.