גרסת הדפסהלהבטיח קצבת פנסיה מכובדת ולא נדבות
מאת 
אסף אדיב
רשת הבטחון שהממשלה החליטה עליה ב-8 בדצמבר, עשויה, במקרה הטוב, לתת פיצוי מסוים לכמה עשרות אלפי חוסכים בפנסיה ובקופות הגמל שיפגעו בשלוש השנים הבאות מירידת ערך חסכונותיהם. זוהי בעצם נדבה שניתנת לנזקקים במקום נקיטת צעדים כלכליים וחברתיים משמעותיים לטיפול שורש בבעיה. הבעיה של מאות אלפי גמלאים, שקצבאות הבטוח הלאומי והפנסיה אינם מאפשרים להם חיים בכבוד, אינה חדשה. אלא, שלאור המשבר הפיננסי, ישנו חשש שהיא תפיל לתוך מעגל הקיום העלוב גם רבים, שעד אתמול היו בטוחים שיש להם בסיס איתן של חסכון פנסיוני, ועתה גילו שחסכונותיהם, שהושקעו בבורסה, איבדו מערכם.
שורש הבעיה הוא הרפורמות המבניות שבוצעו בישראל מאז שנת 1985. לפי המתכונת שהוכתבה מוושינגטון, כל המנגנונים שהגנו על החוסכים לפנסיה פורקו בשיטתיות. כספי קופות הגמל הועברו בהדרגה לשוק ההון כבר משנת 1987. קרנות הפנסיה הולאמו, ואחר כך הופרטו, תוך כדי הורדה חדה בשעור אגרות החוב היעודיות, שעד שנת 2004 הבטיחו תשואה סולידית לחוסכים. במקביל קוצצו קצבות הזקנה של הביטוח הלאומי ובוטלה ההצמדה שלהן לשכר הממוצע תוך הורדה משמעותית של כוח הקנייה של גימלאים. אין זה מעשהו של נתניהו בלבד, אלא קו רציף שממשיך מאז ממשלת האחדות של שנות השמונים ועד היום.
ההבטחה היתה כי שוק ההון יתן תשואה גבוהה יותר, ובעיקר כי ההשקעות של החסכונות באגרות חוב קונצרניות תזרמנה חמצן למשק, ותעודד את הצמיחה לטובת כולםםםם. הדברים התגלגלו אחרת, והטייקונים המוכשרים, שעשו שימוש ספקולטיבי בכספי החסכונות הפנסיוניים, מאיימים עתה לפשוט רגל, וגוררים איתם את התשואות על החסכון ואת הבטחון הכלכלי של כולנו.
כדי למנוע התמוטטות זו, הממשלה היתה חייבת לקטוע את הקשר הגורדי בין הבטחון הכלכלי של הגמלאים ובין ההצלחה של תשובה, לבייב ודנקנר בשוק העולמי. הרי ברור שבחירתו של אובמה לנשיא ארה"ב משקפת את המיאוס של רוב האמריקאים מעבודת האלילים של חכמי וול סטריט.
התחזית העדכנית צופה גידול של 1.0% בצמיחה בשנת 2009, שהוא בעצם גידול שלילי בתוצר לנפש. נוכח המיתון הקרב, והעליה הצפויה בשעורי האבטלה, ברור שיותר ויותר שכירים ועצמאים לא יוכלו כלל להמשיך להפריש לקרנות הפנסיה. זאת בנוסף למאות אלפים שאף פעם לא היתה להם קופת חסכון כלשהי.
מה שנדרש אינו נדבות לחוסכים ברמות בינוניות, אלא שינוי מערכתי שיבטיח בטחון סוציאלי לכל אדם. יש להעלות את שעור קצבאות הזקנה של הבטוח הלאומי, ולהצמידן לשעור של 25% מהשכר הממוצע, כפי שהיתה בשנות השבעים. יש להחזיר את שיעור ההשקעה של החסכונות הפנסיוניים באגרות חוב ממשלתיות בתשואה בטוחה לרמה של 70%, ולתת לקופות הגמל תנאי בטחון דומים.
אולם בעיקר נדרש שינוי שורשי בשוק העבודה – יש להכפיף את המדיניות הכלכלית ליצירת מקומות עבודה. אלא שהממשלה והצמרת הכלכלית ממשיכים לדגול בתפיסות שפשטו את הרגל, ולרוע המזל, אין אלטרנטיבה שלטונית עם תפיסה חברתית כלכלית אחרת. הבחירות הקרובות לא יצמיחו ממשלה בעלת מדיניות עם בשורה לעובדים בכלל ולגמלאים בפרט.
